הגעתי לארקטיקה: נארוויק

יש מקומות שמגיעים אליהם ופתאום הכל נראה קצת מכוער. לתחושתי, העיר נארוויק היתה במידה מסוימת אחת מהמקומות האלה.

הגעתי לנארוויק לקראת סוף הסתיו הארקטי. כשהעצים כבר היו כמעט עירומים מעלים, אבל השלג עדיין לא התחיל לרדת. הימים היו גשומים והשמים אפרוריים במיוחד. ערפל כבד הסתיר את ההרים הגבוהים שמקיפים את העיר. מזג האוויר לא התאים לטיולים רגליים ובגלל הרוחות העזות סגרו את הרכבל.

נארוויק היא עיר נמל קטנטנה שהוקמה בעיקר במטרה לשנע עפרות ברזל ממכרות בצפון שוודיה. אך למרות שהיא יושבת בנקודה אסטרטגית בעיקר מבחינה גיאו-כלכלית אבל גם מבחינה תיירותית, נראה שהיא הוזנחה מעט כבר תקופה ארוכה. האדריכלות בה, בעיני, נראתה מעט תעשייתית מדי. המראה התעשייתי אמנם תאם את המהות הפונקציונלית של עיר נמל אך לא תאם את הלוקיישן המקסים שבו היא יושבת. ואם נוסיף על זה את מזג האוויר הסגרירי, היה לה את כל הפוטנציאל שבעולם להיות מבאסת.

אבל למרות הכל, כשהגעתי אליה חייכתי.

עברתי את חוג הקוטב הצפוני והגעתי למקום שעליו חלמתי. נארוויק היתה מבחינתי השער אל הפריפריה, ולא רק של נורווגיה. ביותר מ68 מעלות צפון, היא כל-כך רחוקה שאפשר בכיף להגדיר אותה כפריפריה של כדור הארץ.

איך יודעים שהגעת לפריפריה של העולם? ובכן, בפריפריות תמיד יהיה שלט כזה, עם שמות של מקומות מוכרים בעולם על חצים ומרחקים במאות ואלפי קילומטרים.

הגעתי לנארוויק אחרי נסיעה של תשע-עשרה שעות ברכבת הלילה מסטוקהולם. בשעה שתים-עשרה וחצי בצהריים, הרכבת הגיעה אל התחנה הסופית שלה וסוף-סוף יכולתי לרדת ממנה עם כל הציוד ולצעוד אל המלון שהזמנתי בו חדר באדג'ט קטן ונעים ללילה אחד.

בנורווגית, אגב, המילה שתתאר אותו היא koselig – שזה משהו בין "נעים ונוח" על מגוון משמעויותיהן והקשריהן, לבין cosy בתרגום לאנגלית. רבים יגידו שזאת המילה הכי חשובה בשפה הנורווגית ובתור מי שלומדת את השפה, אני נוטה להסכים.

שינויים בתכניות

האמת? ללילה שאחרי לא הזמנתי לינה מראש בשום מקום. התכנית המקורית היתה להמשיך מנארוויק דרומה לאיי לופוטן, שכל תיאור שלהם נראה לי קסום ומסקרן. בכלל לא ידעתי שבמרחק חמש שעות נסיעה צפונה משם יש עיר שנקראת טרומסו ושהיא נחשבת ליעד האידאלי לצפיה בזוהר הצפוני. אבל למרבה המזל, שתי פגישות מקריות גרמו לי לחשב מסלול מחדש: האחת היתה עם יוליה, תיירת גרמניה שפגשתי בלובי של ההוסטל בגוטבורג והבנתי שעשתה מסלול די דומה לשלי. היא המליצה על אפליקציה שמראה תחזית של הזוהר ועל ההוסטל שבו היא ישנה בטרומסו. השניה, היתה שיחה עם עמיחי, השליח באוסלו, שייעץ לי לחפש סיור מאורגן כדי לראות את הזוהר כי בתחבורה ציבורית קשה מאוד להתנייד בלופוטן בשעות הלילה.

התחזית, בכל המקומות האלה לעשרת הלילות הבאים, היתה מאכזבת. כשירד הערב בנארוויק לא יכולתי לראות אפילו כוכב אחד בשמים המעוננים, ובעשרת הלילות הבאים לא היה צפוי אפילו לילה בהיר אחד. אבל האפליקציה פרסמה גם סיורים ואחד מהם, שיצא מטרומסו, נראה לי מבטיח במיוחד. וגם יקר במיוחד, ולכן התלבטתי.

אז בכל זאת, מה יש לעשות בנארוויק?

את חצי היום הסגרירי שהיה לי בנארוויק ניצלתי לביקור במוזיאון המקומי ולשוטטות במרכז העיר וחיפוש אחר נקודות תצפית יפות על הפיורד. למדתי על ההיסטוריה המרתקת של העיר והמטרה ההיסטורית שלה כמרכז תחבורתי שמחבר בין הים ליבשת. נחשפתי לסגנונות מגוונים של אמנות נורווגית. ולמרות שהרגשתי שהעיר הזאת פחות יפה משאר המקומות שראיתי בנורווגיה, אני חושבת שהצלחתי לצלם גם שם תמונות נהדרות.

מזג האוויר, כאמור, לא איפשר לי לעלות להרים. אבל שמעתי שיש שם מסלולי הליכה וטיפוס נהדרים. ומי יודע? אולי אזכה לנסות אותם באחד מהטיולים הבאים.

בשעות הערב המאוחרות, רגע לפני שהלכתי לישון, החלטתי שאני הולכת על השינוי בתכנית. הזמנתי שני לילות בהוסטל שיוליה המליצה עליו בטרומסו ונרשמתי לסיור.

בקצרה, אגיד שהיה שווה את זה. בפירוט? הכל יהיה פוסט הבא…