אל הזוהר הצפוני – טרומסו

ביום השני כבר היה יותר שלג בהרים, ככה זה כשמגיעים לטרומסו בסתיו. בכל יום יש קצת פחות אור, קצת פחות עלים על העצים וקצת יותר שלג.

ביום השני כבר היה יותר שלג בהרים, ככה זה כשמגיעים לטרומסו בסתיו. בכל יום יש קצת פחות אור, קצת פחות עלים על העצים וקצת יותר שלג.

הגעתי לשם בתחילת אוקטובר, עם ציפיות לראות זוהר צפוני ושלכת.

בצהרי אותו יום עליתי על קו 100 מהתחנה המרכזית בנארוויק וכעבור ארבע וחצי שעות ירדתי מהאוטובוס בנמל של טרומסו. כשהתחלתי לתכנן את הטיול הזה, המחשבה על נסיעות ארוכות כל-כך באוטובוסים נראתה לי מפחידה נורא. נסיעה של חמש שעות מנארוויק לטרומסו אפילו לא היתה בתכנית וזמן ארוך כל-כך באוטובוס נשמע לי כמו גהינום עלי אדמות. אבל אחרי שנסעתי באוטובוס מאוסלו לגוטבורג וברכבת הלילה מסטוקהולם לנארוויק, גיליתי שבעצם זה לא ממש נורא.

יש משהו קסום בצפייה בנופיה היפים של המדינה הקסומה והעצומה הזאת דרך חלונות רטובים מגשם. לאורך כל הדרך צפיתי בהרים הגבוהים ובמפלים הגולשים מעליהם. הסלעים האפורים כוסו בטחב ירוק ובעלי שלכת בגוונים שונים של כתום. הגשם ירד בטבעיות לפרקים ובאוזניות שלי התנגן פלייליסט משולב של שירי סתיו עבריים עם האלבום החדש של 5SOS.

הכל בעיר הזאת היה נראה לי קסום. כאילו לקוח מסיפורי אגדות. מרכז העיר טרומסו בעצם יושב על אי, טרומסויה (Tromsøya, בנורווגית "אי טרומסו"), במרכז זרם המפרץ. ממזרח לאי נמצאת היבשת ובה הרים גבוהים, כאשר חלק מפרברי העיר שוכנים על החוף למרגלותיהם. ממערב, המפרץ מוקף באיים רבים נוספים, כולם גדולים יותר מטרומסויה וגם בהם הנוף הררי.

המבנה והמיקום האלה של האי יוצרים בטרומסו מיקרו-אקלים ייחודי. זרמי המפרץ מחממים את האזור, בעוד שההרים מגנים עליו מפני השפעות אטלנטיות אחרות. כך נוצר מצב שבו שינויי מזג האוויר מתונים, החורף לא מאוד קר והקיץ בד"כ לא חם. בזכות מזג האוויר המתון הזה, טרומסו נחשבת ליעד אידאלי לצפייה בזוהר הצפוני ולכן גם סיורי זוהר רבים יוצאים ממנה.

הערב הראשון בטרומסו

אבל כמו בכל דבר, לספר שהכל היה מושלם יהיה שקר. הגעתי לטרומסו עייפה, מותשת ממש, וחיפשתי את דרכי במפה אל coco apartment, ההוסטל שבו ישנתי. ההוסטל הוא בעצם צריף נורווגי טיפוסי עם שתי קומות, ובעלת המקום מקפידה לבקש למכל הדיירים לחלוץ נעליים בכניסה ולהשאיר אותן על יד הדלת, כמו שנהוג בנורווגיה, אבל בעיקר כי הנעליים פוגעות בריצוף העץ. היה בו מטבח משותף מרווח, מקלחת טובה וסלון נעים לשבת בו. הוא נתן את תחושת הkoselig הנורווגית במלואה.

באותו הערב, כמעט בלי ידע והבנה באסטרופיזיקה, החלטתי להסתובב בעיר בתקווה שהזוהר פשוט יופיע בשמים המעוננים מעליי. ולמרות שהזוהר לא הופיע, נהניתי מהרחובות הקסומים ומהעיר הקטנה שמתוכננת היטב לקיום שגרת חיים גם בשעות החושך.

אכלתי פיצה נהדרת עם גבינה ואגוזים במקום חמוד שנקרא Størhus. זאת ללא ספק היתה הפיצה הכי טובה שאכלתי בנורווגיה, אבל טוב, זה לא קשה. בשביל מי שלא אוכל דגים האוכל בנורווגיה לא מדהים, בלשון המעטה. אחר-כך החלטתי, כנראה בשעה מוקדמת מדי, שהגיע הזמן לחזור להוסטל להתקלח ולהתארגן לשינה. בכל זאת, הייתי עייפה אחרי ארבע שעות נסיעה והגעתי בתזמון הכי פחות מוצלח בחודש.

באותו הזמן, שניים מהשותפים לחדר (צעירים הולנדים שמשתתפים בתכנית התמחות בטרונדהיים ויצאו לחופשה קצרה), יצאו לקולנוע. כשהם חזרו, הם סיפרו שראו את הזוהר בדרך חזרה להוסטל. בדיוק בזמן שאני הייתי במקלחת.

אם הייתי צריכה לספר לכם על משבר אחד שקרה לי בטיול – זה היה הרגע הזה. אני לא חושבת שהתאכזבתי ככה בחיים שלי. נסעתי להגשים חלום שאני חולמת כבר אחת-עשרה שנה, והוא פשוט חמק לי מבין האצבעות כשהייתי במקלחת. כשיצאתי שוב לרחוב באותו הלילה השמים היו מעוננים לחלוטין ולא היה שום סיכוי לראות זוהר.

אבל היה לי עוד לילה בעיר ולמחרת תכננתי לצאת לסיור לראות את הזוהר.

הרחוב הראשי בעיר ואורות ירוקים שהם לחלוטין לא הזוהר הצפוני.

ביום השני

קמתי בבוקר עדיין הפוכה ותהיתי לעצמי איך אני רוצה לבלות את היום. כשהתחלתי לתכנן את הטיול רציתי לעשות כמה שיותר מסלולים בטבע, אבל המציאות היתה קצת אחרת. הרגשתי לא במיטבי ורציתי לשמור כוחות לסיור בערב. אז למרות שרציתי מאוד לעשות את אחד המסלולים בהר שממערב לעיר, מצאתי את עצמי מחפשת משהו קליל יותר.

אכלתי ארוחת בוקר קלילה בבית קפה קטן וחמוד בעיר ונסעתי לאקווריום הארקטי – פולריה (Polaria). שם התרשמתי מתצוגות שונות על המערכת האקולוגית של הקוטב. למדתי על החשיבות של קרח לכדור הארץ ועל מגוון סוגי קרח שקיימים בטבע. ראיתי כלבי ים ארקטיים ודגים שונים שחיים באזור הקוטב. הצטלמתי עם פסל של דב קוטב כדי לשלוח לאבא ולשאול אותו את השאלה הנצחית "למה קר לי?"

ובאותו הערב כמובן, ההיילייט של הטיול, יצאתי לסיור לראות את הזוהר. אבל לסיור הזה לגמרי מגיע לקבל פוסט משל עצמו, אז פשוט תלחצו כאן ותקראו. (אם הלינק לא לחיץ, זה כי הפוסט עדיין לא עלה. זמן טוב להירשם לניוזלטר שלי כדי לקבל עדכונים כשהוא יעלה…)

טעימה קטנה מהזוהר הצפוני ליד טרומסו

ביום השלישי

אחרי שחזרתי מאוחר בלילה מהסיור לזוהר, בבוקר היום השלישי גם התעוררתי די מאוחר. האוטובוס שרציתי לנסוע בו חזרה לנארוויק יצא בשעות אחה"צ, אז היה לי בוקר שלם לבלות בעיר ובחרתי לבלות אותו בטיול קליל על החוף הדרומי של האי.  האמת, בכלל חשבתי להגיע לגנים הבוטניים של האוניברסיטה, אבל כשירדתי מהאוטובוס הרגליים שלי פשוט לקחו אותי לכיוון הים. העצים היו לקראת סוף השלכת, המים בגווני טורקיז ופסגות ההרים שמסביב למפרץ כבר היו מושלגות. זוהי נקודה מושלמת בשביל פשוט לשהות בה לרגע ולהנות מהנוף. ובכל פעם שמישהו מבקש ממני המלצות לטרומסו אני ממליצה להגיע לחוף הדרומי.

אחר-כך נשאר לי עוד המון זמן, אז החלטתי לבקר במוזיאון הטרולים. המוזיאון קטן מאוד, אבל מעוצב היטב ויהיה מרתק עבור כל מי שמתעניין בפנטזיה ובאגדות עם.  

אז טרומסו או טרומסה?

באיות פונטי שתי האפשרויות עובדות. לאות ø אין מקבילה עברית ובסוף מילה היא נשמעת לרוב כמשהו בין A ל-O. לתפיסתי, ויש לציין שכישורי השמיעה שלי לא מזהירים, היא דומה יותר ל-O. בנוסף לכך, בכתיבה אנגלית, בהיעדר מקלדת נורדית עם מגוון האותיות הרלוונטיות, נהוג להשתמש ב-o כחלופה ל- ø. ולכן אני באופן אישי מעדיפה את השימוש באות ו' לאותה המשמעות.

ככה או ככה, זאת עיר מהממת ביופיה שנהניתי מאוד לבקר בה.

נהנת? אפשר לשתף את הפוסט ברשתות החברתיות:

פוסטים קשורים

הסיור לזוהר הצפוני

בשביל מי שלא רוצה או לא יכול לשכור רכב ולעשות את כל המחקר האסטרופיזיקאי הנדרש, יש מגוון חברות שמציעות סיורים לצפייה בזוהר. אני יצאתי לסיור עם חברה שנקראת wandering owl ועליו אספר בפוסט הזה.

המשך קריאה