נורווגיה ושוודיה בתחבורה ציבורית: המסלול שלי
הכל התחיל שבוע לפני ראש השנה של תשפ"ג. נכנסתי לדיכאון קשה מכל מיני סיבות שלא אפרט, ואחי המליץ לי לטוס לחגים. וכששמעתי את הרעיון ממנו,
תפריט
הכל התחיל שבוע לפני ראש השנה של תשפ"ג. נכנסתי לדיכאון קשה מכל מיני סיבות שלא אפרט, ואחי המליץ לי לטוס לחגים. וכששמעתי את הרעיון ממנו,
לפעמים יש לנו יעד מוגדר מראש, טיסה שחסכנו אליה כל החיים כדי להגשים חלום או הזדמנות שנקרתה בדרכנו. אבל לפעמים
הכל התחיל שבוע לפני ראש השנה של תשפ"ג. נכנסתי לדיכאון קשה מכל מיני סיבות שלא אפרט, ואחי המליץ לי לטוס
נכון שלטייל לבד זה בד"כ חוויה מהנה ומשמחת, אבל בכל טיול יש גם רגעי שבירה. רגעים של תסכול, של אכזבה,
בשביל מי שלא רוצה או לא יכול לשכור רכב ולעשות את כל המחקר האסטרופיזיקאי הנדרש, יש מגוון חברות שמציעות סיורים לצפייה בזוהר. אני יצאתי לסיור עם חברה שנקראת wandering owl ועליו אספר בפוסט הזה.
ביום השני כבר היה יותר שלג בהרים, ככה זה כשמגיעים לטרומסו בסתיו. בכל יום יש קצת פחות אור, קצת פחות עלים על העצים וקצת יותר שלג.
הגעתי לנארוויק לקראת סוף הסתיו הארקטי. כשהעצים כבר היו עירומים מעלים, אבל השלג עדיין לא התחיל לרדת. הימים היו גשומים והשמים אפרוריים במיוחד. אבל למרות הכל, כשהגעתי אליה חייכתי.
הכל התחיל שבוע לפני ראש השנה של תשפ"ג. נכנסתי לדיכאון קשה מכל מיני סיבות שלא אפרט, ואחי המליץ לי לטוס