נורווגיה ושוודיה בתחבורה ציבורית: המסלול שלי
הכל התחיל שבוע לפני ראש השנה של תשפ"ג. נכנסתי לדיכאון קשה מכל מיני סיבות שלא אפרט, ואחי המליץ לי לטוס לחגים. וכששמעתי את הרעיון ממנו,
תפריט
נורווגיה הפכה בקלות למדינה האהובה עליי לטיולים. למדתי את השפה הנורווגית וביקרתי בנורווגיה כבר ארבע פעמים! יש בה הכל: ים, פיורדים, הרים, יערות, הזוהר הצפוני, טבע עוצר נשימה ועיר גדולה שאני תמיד מרגישה בה בבית. כאן תוכלו לקרוא את כל הפוסטים על הטיולים שלי לנורווגיה היפה.
הכל התחיל שבוע לפני ראש השנה של תשפ"ג. נכנסתי לדיכאון קשה מכל מיני סיבות שלא אפרט, ואחי המליץ לי לטוס לחגים. וכששמעתי את הרעיון ממנו,
בשביל מי שלא רוצה או לא יכול לשכור רכב ולעשות את כל המחקר האסטרופיזיקאי הנדרש, יש מגוון חברות שמציעות סיורים לצפייה בזוהר. אני יצאתי לסיור עם חברה שנקראת wandering owl ועליו אספר בפוסט הזה.
ביום השני כבר היה יותר שלג בהרים, ככה זה כשמגיעים לטרומסו בסתיו. בכל יום יש קצת פחות אור, קצת פחות עלים על העצים וקצת יותר שלג.
הגעתי לנארוויק לקראת סוף הסתיו הארקטי. כשהעצים כבר היו עירומים מעלים, אבל השלג עדיין לא התחיל לרדת. הימים היו גשומים והשמים אפרוריים במיוחד. אבל למרות הכל, כשהגעתי אליה חייכתי.
בלילה הלפני אחרון שלי בלופוטן, יצאתי שוב לחפש את הזוהר הצפוני. אבל השמים היו מלאים בעננים. האם ראיתי אותו? האם צילמתי אותו?
סיפרתי לכם את הסיפור על איך הגעתי למעצר בקייפטאון? אם אנחנו מכירים כבר יותר מעשר דקות כנראה שכן, אז אין צורך לחזור עליו. במיוחד כי
השלב הראשון בתכנון הטיול שלי לנורווגיה התחיל בקריאה של מפת הרכבות. בתור מי שלא נוהגת, היה לי ברור שאעשה את רוב הטיול בתחבורה ציבורית. כמובן
לפעמים יש לנו יעד מוגדר מראש, טיסה שחסכנו אליה כל החיים כדי להגשים חלום או הזדמנות שנקרתה בדרכנו. אבל לפעמים
הכל התחיל שבוע לפני ראש השנה של תשפ"ג. נכנסתי לדיכאון קשה מכל מיני סיבות שלא אפרט, ואחי המליץ לי לטוס
נכון שלטייל לבד זה בד"כ חוויה מהנה ומשמחת, אבל בכל טיול יש גם רגעי שבירה. רגעים של תסכול, של אכזבה,
בשביל מי שלא רוצה או לא יכול לשכור רכב ולעשות את כל המחקר האסטרופיזיקאי הנדרש, יש מגוון חברות שמציעות סיורים לצפייה בזוהר. אני יצאתי לסיור עם חברה שנקראת wandering owl ועליו אספר בפוסט הזה.
ביום השני כבר היה יותר שלג בהרים, ככה זה כשמגיעים לטרומסו בסתיו. בכל יום יש קצת פחות אור, קצת פחות עלים על העצים וקצת יותר שלג.
הגעתי לנארוויק לקראת סוף הסתיו הארקטי. כשהעצים כבר היו עירומים מעלים, אבל השלג עדיין לא התחיל לרדת. הימים היו גשומים והשמים אפרוריים במיוחד. אבל למרות הכל, כשהגעתי אליה חייכתי.
הכל התחיל שבוע לפני ראש השנה של תשפ"ג. נכנסתי לדיכאון קשה מכל מיני סיבות שלא אפרט, ואחי המליץ לי לטוס
בשביל מי שלא רוצה או לא יכול לשכור רכב ולעשות את כל המחקר האסטרופיזיקאי הנדרש, יש מגוון חברות שמציעות סיורים לצפייה בזוהר. אני יצאתי לסיור עם חברה שנקראת wandering owl ועליו אספר בפוסט הזה.
ביום השני כבר היה יותר שלג בהרים, ככה זה כשמגיעים לטרומסו בסתיו. בכל יום יש קצת פחות אור, קצת פחות עלים על העצים וקצת יותר שלג.
הגעתי לנארוויק לקראת סוף הסתיו הארקטי. כשהעצים כבר היו עירומים מעלים, אבל השלג עדיין לא התחיל לרדת. הימים היו גשומים והשמים אפרוריים במיוחד. אבל למרות הכל, כשהגעתי אליה חייכתי.
בלילה הלפני אחרון שלי בלופוטן, יצאתי שוב לחפש את הזוהר הצפוני. אבל השמים היו מלאים בעננים. האם ראיתי אותו? האם צילמתי אותו?
סיפרתי לכם את הסיפור על איך הגעתי למעצר בקייפטאון? אם אנחנו מכירים כבר יותר מעשר דקות כנראה שכן, אז אין
השלב הראשון בתכנון הטיול שלי לנורווגיה התחיל בקריאה של מפת הרכבות. בתור מי שלא נוהגת, היה לי ברור שאעשה את